פסק-דין בתיק ע"פ 3562/05

השופט א' רובינשטיין:

          רקע

א.        שלושה המה המערערים שערעוריהם נדונו יחדיו, לאחר שנשפטו על פי כתב אישום אחד ודינם נגזר כאחד, בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער. שלושתם קטינים, אף כי אינם רחוקים כיום מן הבגירות (שנים מהם ישיגוה בחודש הקרוב, והשלישי - בעוד שנה).  הם יכונו מערער 1, מערער 2 ומערער 3 לפי סדר כתב האישום.

ב.        (1) על פי כתב האישום, שבו הודו המערערים, נאמר באישום הראשון המשותף לכולם, כי ביום 18.7.04 לאחר חצות ישבו הם ואחרים בקיוסק בהרצליה, ועל פניהם חלף המתלונן עם חברתו. לא היתה בין המתלונן למערערים היכרות קודמת. חברם של המערערים קרא למתלונן, והלה לא שעה לו. אז קשרו המערערים לתקוף את המתלונן ולחבול בו, ואכן רצו והשיגוהו. מערערים 2-1 תפסוהו וחנקוהו, ומערערים 2 ו-3 היכוהו בפניו בסטירות ובאגרופים עד שנפל לכביש, ובעודו שוכב בעטו בו מערערים 2-1 בראשו ובבטנו, וחדלו רק משעצר נהג שחלף במקום את רכבו.  נגרמו למתלונן חבלות של ממש, ובהן קרע בטחול - שנכרת בניתוח באותו לילה - ושטף דם פנימי בחלל הבטן.

           (2) באישום השני הואשם המערער 3 בכך שנהג לסחוט קטינים צעירים ממנו תוך שימוש בכוח ובאיומים ודוגמאות לכך ניתנות בכתב האישום, שתיים לגבי פלוני ואחרות - דרישת כסף מפלמוני, פעמים רבות  תוך איום "שאם לא יתן לו כסף הוא יזיין אותו", וגם תוך חיפוש על גופו.  

           (3) אישום שלישי הופנה נגד מערער 2, שבא לבית ספר בכוונה לתקוף את פלמוני והכהו ברגליו.

           (4) העבירות המיוחסות לשלושת המערערים הן חבלה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 יחד עם 335(א)(2) לחוק העונשין); למערער 3, בנוסף לעבירות אישום 1, גם סחיטה באיומים (סעיף 428 רישא וסיפא לחוק העונשין) וסחיטה בכוח (סעיף 427 רישא); למערער 2 מיוחסת גם תקיפה סתם (סעיף 379) בנוסף לעבירות אישום 1.

ג.        המערערים הודו בבית המשפט קמא. שלושת המערערים הורשעו בעבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, מערער 2 הורשע גם בעבירה לפי סעיף 379 לחוק ומערער 3 גם בעבירה לפי סעיף 404 לחוק (שעניינו דרישת נכס באיומים, עבירה שעונשה פחות בנסיבות מעבירת סחיטה באיומים).

ד.        הוגשו תסקירי מבחן מושקעים ומפורטים, מאת קצינת המבחן שירי שפירא, באשר לשלושת המערערים:

           (1) המערער 1, יליד 21.8.87, אומץ בגיל 8 במשפחה נורמטיבית, שקיבלתהו לאחר שסבל במשפחתו הביולוגית מהתעללות, וכן נפצע קשה בפניו בנפילה מקומה שלישית בגיל שנה וחצי, והדבר נותן אותותיו בהם גם כיום. הוריו המאמצים השקיעו רבות, אך רקעו יצר קשיי התנהגות; בעקבות מעשה העבירה הופנה לטיפול פסיכולוגי, ובתסקיר שירות המבחן הובע חשש פן מאסר בפועל עלול "לפרקו מבחינה נפשית" ולכן הומלץ על הרשעה, מאסר על תנאי, פיצוי כספי למתלונן וצו מבחן לשנה. העידו גם עדי אופי, לרבות מדריכו בתקופה הקשה שקדמה לאימוצו.

           (2) בתסקיר בקשר למערער 2, יליד 28.11.88, נמסר כי גדל במשפחה נורמטיבית, אך בגיל תיכון נגרר אחרי נוער שלילי והיה גם בקשר עם היחידה לנוער בסיכון בעיר מגוריו; הוא אובחן כמי שמעשהו היה מעשה חריג. שירות המבחן המליץ, נוכח גילו הצעיר והעדר עבר פלילי, על עונש דומה לזה של מערער 1. כן ניתנה לגביו חוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר שלום ליטמן, שתמך בגישת שירות המבחן.

           (3) בתסקיר באשר למערער 3, יליד 30.10.87, נמסר כי למערער זה תיק פלילי קודם בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות (בלשון העם - גניבת רכב), נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח. הוא הועמד לדין ולגבי עבירות התעבורה הורשע, ואילו לגבי השימוש ברכב ללא רשות נקבעו דרכי טיפול. המערער 3 סבל מקשיי תפקוד מראשית לימודיו היסודיים. משנסתבך בעבירות נשוא התיק דנא הועבר, במסגרת חלופת מעצר, להוסטל "נופית", בו הוא שוהה כיום. גם לגביו הוגשה חוות דעת תומכת של ד"ר ליטמן.

ה.        בית המשפט קמא עיין בתסקירים ושמע את טענותיהם של באי כוח המערערים, שכולם חילו את פניו שלא לגזור מאסר בפועל. בית המשפט היה ער ורגיש לרקעיהם ולבעיותיהם של המערערים, אך זכר גם את חרפת העבירה שעברו, פגיעה זדונית ללא כל טעם במתלונן והפלאת מכות בו שסופה קריעת הטחול, ותוצאות קשות בתפקודו שעליהן העידה אמו. בשקללו את כל אלה לא מצא בית המשפט קמא להבחין בין המערערים, וכן ציין את הצורך להאבק באלימות קיצונית, וסופו שגזר על כל אחד מהם שלושים חודשי מאסר, מתוכם חמישה עשר לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרם), והיתרה על תנאי, וכן קנס כספי של 500 ש"ח ופיצויים (על ידי כל אחד מהם) בסך 5,000 ש"ח למתלונן, שישולמו עד 1.10.05.

           הערעורים

ו.        (1) מטעם המערער 1 נטענו על ידי באת כוחו עו"ד נעמי כהן נסיבותיו האישיות הקשות ושנות סבלו בטרם אימוצו והצורך בגישה שיקומית-טיפולית ברוח חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול); נטען כי המדובר במעידה חד פעמית; כי מערער זה משוחרר מזה זמן רב, וכי רצונו עז לשקם עצמו, והוא מתמיד בטיפולים פסיכולוגיים. האינטרס הציבורי קורא, כך נטען, להושטת יד לשיקומו. תסקיר משלים של שירות המבחן, תיאר את שיבתו של המערער לחיים נורמטיביים תוך השקעה בלימודים ומוטיבציה. לפיכך חזר השירות על המלצתו בבית המשפט המחוזי.

           (2) באשר למערער 2 נטען על-ידי בא כוחו עו"ד בני כץ, כי המדיניות השיפוטית כלפי קטינים צריך שתהא שיקומית. ספציפית, הוגשו חוות דעת של ד"ר ליטמן, לרבות חוות דעת עדכנית בעקבות פגישות טיפוליות נמשכות, שקבעה פרוגנוזה חיובית העלולה להיקטע על-ידי מאסר בפועל. כן הובאו תקדימים לענישה במקרי אלימות בעבודות שירות בנסיבות אישיות מיוחדות. גם תסקיר שירות המבחן ציין, בין השאר, את המשך לימודיו של המערער 2. אף כאן נותרה ההמלצה בעינה.

           (3) באת כוח המערער 3, עו"ד יעקובוביץ תיארה את קליטתו הטובה במעון נופית, השייך לחסות הנוער של משרד הרווחה, והמשמש כחלופת מעצר לנערים אשר עומדים לדין על עבירות חמורות, או כאחת מדרכי הטיפול לפי סעיף 26 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). כן תיארה את תהליך השיקום שעובר שם שולחה. לפיכך, על האינטרס של שיקומו לעמוד לשיטתה בראש השיקולים. עונש המאסר הוא מוצא אחרון שאינו מתאים למערער זה, שכבר היה עצור למשך חודשיים ומחצה, ולמד את לקחו. נטען גם כי חלקו מועט יותר בעבירה. גם רכז "נופית" מר שרון ביטון מסר בפנינו על תפקודו הטוב של המערער 3 שם. לאחר הדיון הגיענו מזכר נוסף מאת נציגת שירות המבחן שלומית מרדר, ועניינו המלצה כי המערער 3 יורשע ויועמד במבחן בתנאי מגורים למשך שנה, לפי פקודת המבחן, וזאת במעון "נופית". שוב הומלץ שלא להטיל מאסר בפועל, אף שניתן להטיל מאסר בעבודות שירות.

           (4) כללם של דברים, באי כוח כל המערערים ביקשו לראות בעבירות במקרה דנן פרץ אלימות שלא יישנה, שאינו כולל זדוניות מרושעת - וכך גם שירות המבחן בדברים בעל פה שהוסיפה גב' מרדר.

ז.        בא כוח המדינה סבר כי חומרת העבירה, בחברה שהאלימות גואה בה, מצדיקה אי התערבות בגזר הדין קמא, שבגדרו נשקלו כל הנסיבות הנחוצות, לרבות קטינות המערערים.